מהם המכשולים שאנו פוגשים במדיטציה?
מהן הטעיות הנפוצות?
מה יכול לעזור לנו להתמיד בתרגול יציב?
כולנו יכולים ללמוד לתרגל מדיטציה אך לרובינו לא פשוט להמשיך את זה.
יש המון מידע על מדיטציית מיינדפולנס ,
המוכיח שמדיטציה היא נפלאה:
עוזרת בהתמודדות והתנהלות עם אי נוחות וכאבים,
עוזרת בטיפול עם דיכאון,
עוזרת בהפחתת מתח ע״י הורדת הורמון הסטרס קורטיזול,
עוזרת לנו להיות מנהיגים טובים יותר, הורים טובים יותר…
ואפילו יכולה להעלות את רמת האושר במערכות יחסים שלנו, ובחיים בכלל.
עם זאת
מדיטציה יכולה גם להרוס.
לכן חשוב לדעת בדיוק מה עושים.
מהי מדיטציה?
איך היא עובדת?
ואיך ניתן להפיק את מקסימום התועלת מהתרגול?
כל המדיטציות ממירות את המיינד “הקופץ” –
חשיבה קופצת מנושא לנושא במהירות וללא אבחנה
למיינד ממוקד – לתשומת לב באובייקט אחר.
החשיבה זורמת ללא הרף, כשמחשבה גוררת מחשבה,
המחשבות קופצות במהירות וללא אבחנה וסוחפות אותנו
לתגובתיות, שיפוט ביקורת, תקוות, פחדים וכו’…
זה קיים אצל כל אחד מאתנו. לדוגמא:
מה היא אומרת עכשיו, למה היא מתכוונת,…
מה הצבע הזה… יש לי פגישה היום…
אינסוף מחשבות נגררות .
כוונת האימון במדיטציה היא לאסוף את הריכוז לאובייקט אחד
כל פעם מחדש, להחזיר את עצמינו מהנדידה לאותו אובייקט.
כך, תשומת הלב שלנו, הספוגה במחשבות, עוברת למשהו אחר
ולא למחשבה אחרת.
כמו בתרגול יוגה ריצה או שחיה,אנחנו מושכים את תשומת לבנו
מהחשיבה ומכוונים אותה לגוף, לתנועה, למה שאנו עושים באותו הרגע,
כך נוצר חיבור בן הגוף והמיינד.
המיינד נמצא עם הגוף והגוף עם המיינד, יש חיבור בניהם – יוגה.
ההרגל הוא שהגוף נמצא המקום אחד והמיינד במקום אחר.
לדוגמא :
הגוף שוכב לישון והמיינד במקום אחר -כמו בעינייני עבודה,
או, שיש רצון לעבוד (המיינד) והגוף שוכב על הספה.
במילים אחרות, יש ניתוק, הפרדה באופן מתמשך וזהו המקור ללחץ.
כשגוף והמיינד הולכים לכיוונים שונים, נוצר לחץ ומתח.
כשהם מחוברים כמו ביוגה ומדיטציה ישנה רגיעה.
כך אנו בנויים.
במיינדפולנס וביוגה האובייקט הוא הנשימה –
הנשימה תמיד נמצאת, נוחה, פרקטית ומסתורית.
במדיטציה שמים את תשומת לבנו בנשימה,
כלומר, חווים אותה, חשים אותה בגוף, וכששמים לב
שהמיינד מתחיל להיות מוטרד בחשיבה,
לא משנה מה תוכנה – יפה, חשוב או משעמם,
עוזבים אותה, משחררים אותה, ומחזירים את תשומת הלב
חזרה לנשימה וכך, כל רגע מחדש.
זו המדיטציה.
טעויות נפוצות במדיטציה, יכולות ליצור מכשולים:
1 במדיטציה צריך להפסיק לחשוב.
זו טעות!
אין מאמץ הדורש להפסיק את החשיבה,
אין מאמץ לחשוב מחשבות מסויימות.
המיינד מוזמן למדיטציה כפי שהוא.
במדיטציה ניתן לחשוב כמה שרוצים זו לא הבעיה,
עם זאת שמים לב לכך, וחוזרים לנשימה,
תוצר הלוואי הוא שהחשיבה מתפוגגת אט אט.
המיינד קיים כדי לייצר מחשבות
כמו שהעיניים קיימות כדי לראות והאוזניים לשמוע.
כדי להמחיש זאת – האם ניתן להפסיק לראות כשהעיניים פתוחות?
או להפסיק לשמוע?
כך קשה להפסיק לחשוב.
זה בלתי אפשרי.
ככה אנו בנויים.
זה גם לא הכרחי.
במקום זה, אנו רגועים עם המחשבות שלנו איך שהן.
וזו מחווה עצומה של ידידות ועדינות לקראת עצמינו.
ניתן לומר שהמחשבות ממש מטרידות והיינו רוצים שתפסקנה, נכון!
הרחבת התודעה מאפשרת לנו להכיל ולראות
את כל מה שעולה בשדה המודעות, מתוך קבלה וללא הזדהות.
2. טעות נפוצה שנייה -מדיטציה היא צורה של עזרה עצמית.
זה הרבה יותר מזה.
כמובן שבהתחלה אנחנו פוגשים בה כדי לעזור לעצמינו וזה נהדר.
אך כשהתרגול מתפתח, מעבר לעזרה העצמית המכוונת,
אנו מגלים מי אנחנו באמת.
מאוד קשה לגלות כשאנו כל הזמן מכוונים לאג’נדה מסויימת.
במדיטציה לא מדובר רק על כלי לשיפור עצמי,
אלא דרך לאפשר לעצמנו להיות מי שאנו, להפתח לעצמנו,
ולהתמסר למה שאנו רואים, מרגישים וחווים,
זה נותן לנו יכולת יקרת ערך לחוות את חיינו.
מדיטציה היא מעבר לעזרה עצמית,
היא דרך של התמרה, חכמה, שמחה, עדינות ושחרור.
3. מדיטציה תעשה אותנו שלווים יותר.
כן, זה נכון.
אך אם אנו באים עם הרעיון, וזה מה שאנו רוצים,
יש ציפייה שלא מאפשרת לנו להיפתח לעוד הרבה יותר.
כשאנו יושבים אנו נרגעים, אז חומות ההגנה שנבנו עם החיים יורדות,
ואנו מבחינים כמה אנו רגישים ופגיעים,ומבינים שכמונו, גם האחרים.
אנו לומדים להכיר בזה.
הכרה זו מביאה אתה עדינות בהתייחסות שלנו אל האחר –
זהו השורש לחמלה אמתית.
אנחנו לא יכולים באמת לאהוב
אם אנו לא פתוחים ומאפשרים לדברים לגעת בנו.
הפגיעות, הרגישות היא השער לאהבה והחמלה.
האהבה והחמלה היא החכמה,
והן השער לחיים של שמחה.
כשאנו מאפשרים לחומת ההגנה לרדת,
לפעמים זה מרגיש טוב ולפעמים ממש לא,
אך אנו מגלים משהו טוב יותר, סוג של שלמות, ואוטנטיות.
אנו חיים את חיינו ומאפשרים לחיים לגעת בנו.
לכן מדיטציה עושה אונו בני אדם אמתיים יותר.
כיצד לתמוך בעצמינו בהתמדה בתרגול:
1. המשכיות בתרגול.
אין כוונה לשעה כל יום
גם 5-10 דקות כל יום זה נהדר.
ההמשכיות חשובה יותר מאורך המדיטציה.
2. דרושה הבנה מסוימת של מה שמגלים בהתפתחות התרגול שלנו.
ניתן לשים לב שהמיינד נהיה חד יותר, הלב נהיה רך יותר,
מתחילים לשים לב לדפוסים, והקשרים שלא ראינו קודם.
זה התהליך אישי.
חשוב להבחין בזה, אפשר לקרוא על הדברים ולהיעזר בקשר עם מורה.
3. לתרגל עם אחרים מדי פעם.
זה נותן השראה, חוזק, כוח והתכוונות.
עוזר מאוד, וחיוני (:
אולי יעניין אותך מידע נוסף על:
