האם אנו באמת מכירים את עצמנו?

התשובה הראשונה שעולה לנו היא
בוודאות כן!
מכירים את העבר שלנו, תכונות אופי,
תפקידים, מטרות, הישגים ועוד …
אכן, מכירים את האישיות שלנו.
חלקנו חיים איתה בשלום וחלקינו לא.

האישיות הזו היא  הגדרה עצמית:
מי אני על סמך כל הידוע לי.
זו הגדרה שגם יוצרת גדר/הפרדה
בינינו לבין העולם, החיים והחופש.

אסביר:
האישיות הזו היא קומפלקס המחשבות שלנו.
בהזדהות עם המחשבות היא מכתיבה לנו
מה לעשות, כמה ואיך,
ממלאה אותנו במטלות ומשימות,
לוקחת אותנו לעתיד שיוצר דאגות,
סוחפת אותנו לעבר שיוצר געגוע,
מעלה לנו ספק, שופטת, מבקרת ומאשימה….

אנחנו מזדהים איתה באופן מוחלט
והופכים להיות עבדים שלה
כדי שתבוא על סיפוקה כמו שהיא רוצה,
ואף פעם לא מספיק לה.

אנחנו מזוהים איתה כי לא יודעים אופציה אחרת.
לא יודעים שיש בנו עוד מימד- מימד של חופש-

ההוויה.

ההוויה היא מימד שקיים בנו,
מימד שחווה את החיים דרך החושים-
טעם ריח, מגע, שמיעה וראייה.
ממד שחווה את העולם ללא הסיפורים בראש.

כשאוכלים אז באמת אוכלים-
טועמים מריחים ומתענגים.

כשנמצאים על חוף הים אז חווים את הרוח,
שומעים את רחשי הגלים,
רואים את גווני השמש השוקעת,
פשוט נמצאים.

כשאנחנו עם הילדים, באמת רואים אותם,
את החיוך, השמחה והעצב.
אנו קשובים להם ובאמת בשבילם.

ככה זה לחוות.

יש לנו רגעים קטנים כאלה אבל לא ממש מספיק.
רוב הזמן אנחנו במימד האישיותי,
וכשהאישיות שולטת לא באמת חווים.
אנו לא נמצאים במה שבאמת קורה,
אלא מגיבים לקול שיש בראש.

אם האישיות רוצה להספיק הכל, אז חווים לחץ ומתח,
אם האישיות מתכננת את העתיד כל הזמן
אז חווים תסכול שלא מרוכזים במה שיש עכשיו.

אם הדברים לא קורים כמו שהיא רוצה אז חווים כעס.
סוף סוף חווים, אבל חוויות לא נעימות.
מיד חושבים על פתרונות
ולא ממש מוצאים,
כי המחשבות לא מדברות בשפת הרגשות.

אז איך אפשר לקבל קצת חופש ממנה?
לא צריך לטוס לחו”ל בשביל זה,
זה יכול לקרות כבר עכשיו
דרך הקשבה לנשימה ולתחושות בגוף.
אפשר לעשות את זה בכל מנח ובכל פעולה.

זה לא קורה הרבה כי פשוט לא רגילים.
מה שיכול להרגיל אותנו לחוות זה תרגול.

אצלי זה קורה בתרגול קבוע של יוגה או מדיטציה.
אלו רגעים בהם אני מטפחת את ה’אני’ החווה.

ברגעים כאלה האישיות נרגעת ומימד של שקט עולה.
יש שחרור, הקלה ואף שימחה.
עולה חוויה אמתית של החיים
כי יש חופש מהאישיות הרודנית.

עם אימון לאורך זמן זה נכנס גם לשגרת חיים,
בכל יום ובכל מצב.
יש יותר מרחב פנימי,
יותר מרווח.
נוצר יותר איזון בין האני האישיותי
לאני החווה.

שני המימדים חשובים
רק שאת הצד החווה לא ממש מכירים.

כדאי להתחיל לחיות/לחוות כבר היום,
כי החיים באמת קצרים.

תודה רבה
רויטל

כאן הפרטים על שיעורי היוגה 
וכאן הפרטים על סדנאת מדיטציית מיינדפולנס.